זרקור לעולם האנורקסיה

(ספר האבחנות הפסיכיאטרי)DSMיש הגדרה מאוד ברורה לאנורקסיה נרווזה לפי ה

1. צמצום בצריכת האנרגיה ביחס לנדרש/ רצוי אשר גורם לתת משקל משמעותי ביחס לגיל, מין, ומצב בריאותי פיזי.

2. פחד אינטנסיבי מעלייה במשקל או מלהיות שמנה או התנהגות עקבית אשר מחבלת בעלייה במשקל - כל אלה למרות משקל נמוך באופן משמעותי.

3. הפרעה באופן בו האדם חווה את משקלו ואת מראה גופו. השפעה מופרזת של משקל הגוף או המראה על ההערכה העצמית, או חוסר הכרה מתמשך בחומרה של תת המשקל.

ניתן להבחין בין 2 סוגים:

1.אנורקסיה מהסוג המצמצם - אבחנה זאת ניתנת אם בשלושת החודשים האחרונים לא היו התקפי אכילה חוזרים ונשנים או התנהגויות היטהרות (כמו הקאות, משלשלים, חוקנים ומשתנים). תת סוג זה מתאר מצב בו הירידה במשקל מושגת באופן עיקרי על-ידי דיאטות, צום ו/או פעילות גופנית מופרזת

2.אנורקסיה עם בולמוסים/היטהרות - אבחנה זאת ניתנת אם בשלושת החודשים האחרונים היו לאדם בולמוסי

אכילה או התנהגויות היטהרות חוזרות ונשנות.

יחד עם זאת אנורקסיה מורכבת הרבה יותר מ1,2,3...

הסיבה לכך היא שאישיות האדם מורכבת, בנוסף ישנם עוד גורמים המעורבים כמו משפחה/ חברה/ סביבה ולכן ההתמודדות בפועל הרבה יותר מורכבת מצמצום, פחד ותפיסת גוף מעוותת.

.

וכך קורה: היא יוצאת לארוחת צהריים עם חברה, היא מוצאת את עצמה במהירות סורקת את התפריט וחושבת לעצמה:" אקח את כריך העוף ובמקום צ'יפס אבקש סלט קטן"....

ועכשיו:" איזה לחם אבחר"? מלא או רגיל או אולי בכלל את הקל ואולי אקח רק חצי כי זה יותר מדיי"...

או שאולי בכלל אוותר על כריך ואקח את סלט העוף??? ואז אני תוהה לעצמי איך מבשלים את העוף??? ואולי אקח סלט ירוק בלי כלום???

והפחד רק הולך ומתגבר ואז: " מה חברתי תחשוב???"

למי להקשיב??? למחלה??? לעצמי??? ואולי בכלל היא זו אני ואני זו היא???

אנורקסיה יכולה להרגיש מתישה להפליא. זה כמו שיש לך קול בראש, שאומר לך ש"אתה בשליטה ". עם זאת, הוא זה שבעצם שולט בך.

הנה כמה עצות מעשיות מהירות שיעזרו לך להתמודד:

1. התחילי להבחין במחשבות שלך על הפרעת האכילה.("זום אאוט")

כאשר אני עובדת עם מטופלות, לעתים קרובות כדאי להבחין בין "עצמי בריא" ל"הפרעת האכילה"/" עצמי חולה".

הצעד הראשון מתחיל בזיהוי המחשבות.

הצעד השני הוא פיתוח אסטרטגיות התמודדות.

לדוגמא: לחשוב מה היה קורה אילו הילדה שלך או החברה שלך הייתה אומרת לך: " אני לא יכולה לסיים את הפסטה כי זה יגרום לי לעלות במשקל".

דוגמא נוספת:

קולה של ההפרעת אכילה: "את לא יכולה לאכול את הגלידה הזו, היא כ"כ מזיקה לך ותגרום לך לעליה במשקל".

קול בריא: "אין אוכל טוב או רע וזכותי לאכול מאכל שאני נהנית ממנו", מה שלא בריא הוא להרגיש תחושת אשמה וחרדה סביב האוכל.

2. הזכירי לעצמך את התוצאה של הגבלת האכילה.

חשוב לזכור כי בכל פעם שאת מגבילה את תזונתך, זה נהיה קשה יותר להתנגד לדחפים בעתיד. בעת אכילת מזונות מאיימים את יכול להרגיש קשה מאוד בהתחלה, וככל שתתרגלי לאתגר את עצמך , כך יהיה לך קל יותר וזה ירגיש לך טבעי אחרי זמן מה.

זכרי-ככל שאת מגבילה את תזונתך כך את מחזקת את "הפרעת האכילה".

ככל שאת דוחפת את עצמך חזק יותר ומאתגרת את עצמך העצמי הבריא שלך יהיה נוכח וחזק יותר.

3. זכרי שאין דבר כזה מזון בריא ולא בריא, הכל זה עניין של מידה והתאמה.

אין מזון "טוב" או "רע". כל המזונות יכולים להתאים לתזונה בריאה ומגוונת.

חשוב לשים את הדברים בפרספקטיבה הנכונה ולהבין שלארוחה אחת או חטיף לא תהיה השפעה על המשקל שלך, זה רק ה"קול החולה" שאומר לך אחרת.

4. השיגי תמיכה.

במידה ואת נאבקת עם דחפים הקשורים בהגבלת האוכל יש חשיבות לקבל תמיכה מחברים, בני משפחה או מטפלים.

חשוב שהסביבה תבין ותקבל מכיוון שמאוד קשה להישאר עם הפרעת אכילה לבד.

אנורקסיה היא מחלה מתישה, כואבת וקשה. היא לא רק חיצונית והיא לא שחור או לבן והיא הרבה יותר מdsm.

יחד עם זאת חשוב לומר שהחלמה מלאה היא אפשרית ואין ספק שהיא שווה את המאמצים שצריך לעשות ע"מ להשיגה.